מה לומדים?

בנושא “פונקציית הייצור ועקומת ההיצע” אנחנו לומדים על דרכים שונות להגדיר את פונקציית הייצור של היצרן, על בסיס עובדים (לפי תפוקת העובדים) ועל בסיס היחידות המיוצרות (לפי עלות היחידות).

פונקציית ייצור לפי עבודה

בנושא זה אנחנו בודקים את ההשפעה של רמת העבודה על התפוקה המיוצרת. אנחנו מכירים מדדים כמו תפוקה כוללת (TP), תפוקה שולית (MP) ותפוקה ממוצעת (AP) לכל רמת עבודה.
את העובדים אנחנו מעסיקים בשכר נתון (W) ומוכרים את התפוקה במחיר נתון (P) – וכל זה במטרה למקסם את הרווחים של הפעילות היצרנית.

פונקציית ייצור לפי עלויות

בנושא זה אנחנו מתמקדים בעלויות הייצור שלנו ומכירים מדדים כמו עלות כוללת (TC), עלות שולית (MC), עלות משתנה (VC), עלות ממוצעת כוללת (ATC), עלות משתנה ממוצעת (AVC) ובנוסף גם מדברים על עלות קבועה (FC) לכל רמת תפוקה.
את היחידות אנחנו מייצרים ואז מוכרים בשוק במחיר נתון (P) – וכל זה במטרה למקסם את הרווחים של הפעילות היצרנים, בדיוק כמו בחלק הקודם.

הקצאת עובדים במפעלים \ שדות

בשלב הבא אנחנו מקבלים קבוצת עובדים נתונה ושוקלים איך להקצות (לסדר) את העובדים בין המפעלים השונים או בין השדות השונים של היצרן.
שיטת ההקצאה תצטרך למקסם את רווחי היצרן ולכן ננסה לדאוג שכל עובד יניב את התפוקה השולית המקסימלית.

הנחות

תפוקה שולית פוחתת – אנחנו מניחים שככול שנעסיק יותר עובדים כך התפוקה השולית תהיה נמוכה יותר. לכן בתנאי תחרות בשלב מסוים העובדים לא יתרמו מספיק כדי לממן את עלויות ההעסקה שלהם.

עלות שולית עולה – בהמשך להנחה הקודמת, ככול שנייצר יותר יחידות העלות השולית תהיה גבוהה יותר – כלומר היחידה הנוספת תעלה יותר מהקודמת לה. אז בדומה למסקנה מההנחה הקודמת – בשלב מסוים היחידה האחרונה תעלה כל כך הרבה, שלא יהיה שווה לייצר אותה.

הקשר בין ההנחות – אם שכר העובדים קבוע והתרומה השולית של כל עובד הולכת וקטנה, המשמעות היא שכל יחידה שהעובד מייצר באופן יחסי עולה לי יותר ככול שאני מעסיק יותר.
דוגמה: אם שכר העובדים הוא 120 ש”ח והעובד הראשון תרם לי 10 יחידות – כל יחידה עלתה לי 12 ש”ח. אם העובד הבא בתור תורם לי 6 יחידות – כל יחידה עולה לי 20 ש”ח.
התפוקה השולית הפוחתת מובילה לעלות שולית עולה.