מודלים בסיסיים בכלכלה

במסגרת תואר בכלכלה לומדים מודלים רבים. מודל כלכלי הוא ניסיון לקחת בעיה מורכבת ומסובכת מהחיים האמיתיים, לרדד אותה ע"י הנחות מפשטות, לייצר קשרים מתמטיים בין הרכיבים במודל ובסופו של דבר לבדוק על גבי המודל את ההתנהגות של הסוכנים או המתכנן המרכזי.
אנו נגדיר סוכנים כ-יחידות המקבלות החלטות מתוך מטרה להביא לאופטימום את פונקציית המטרה.
אנו נגדיר מתכנן מרכזי כ-סוכן על שלאו דווקא שואף להביא פונקציה מסויימת לאופטימום ולרוב הוא פועל לבדו.

להלן מספר מודלים הנלמדים בקורס מבוא למיקרו כלכלה:

מודל עקומת התמורה

במודל עקומת התמורה שנלמד במיקרו כלכלה (וגם בהזדמנויות נוספות במאקרו לעיתים) – אנו מייצרים שני מוצרים ע"י גורמי ייצור ומנסים להגדיר "יעילות בייצור" ע"י חתירה לגבול אפשרויות הייצור שהוא למעשה עקומת התמורה. העיסוק המרכזי במודל הוא הרעיון שכדי לייצר יותר ממוצר אחד יש לוותר מהמוצר האחר. העיקרון העמוק הזה מכיל בתוכו את המהות של מקצוע הכלכלה – הניסיון להגדיר מה קבוצת האפשרויות היעילה – כך שיעילות באה לידי ביטוי בכך שאין דבר ממש יותר טוב שניתן להשיג מעבר להקצאה שלנו.
מכאן, אם אנחנו רוצים לשנות הקצאה ולהגדיל ייצור ממוצר אחד, אנחנו בוודאי נאלץ לוותר מהמוצר אחר – כי אם יש לנו אפשרות לייצר יותר ממוצר אחד מבלי שזה יעלה לנו בויתור מהמוצר האחר, מלכתחילה לא היינו בהקצאה יעילה.
לסיכום: תחילה יש להגדיר את כל ההקצאות היעילות שהן הגבול העליון של הייצור שלנו. לאחר מכן נוכל לאמוד את הויתור היחסי מהמוצר האחר כדי להבין את העלויות האלטרנטיביות שגלומות בייצור שלנו.

מודל היצרן התחרותי

במודל היצרן התחרותי אנו מניחים שיש לנו יצרן עם מבנה עלויות נתון, הפועל בתנאי תחרות. המשמעות היא שהוא מקבל את המחיר של המוצר בשוק כנתון וכפועל יוצא מזה מנסה למקסם את פונקציית הרווח שלו. פונקציית העלות של היצרן עולה בייצור, שזה אומר שככול שנייצר יותר העלות שלנו תעלה (מאוד מתקבל על הדעת), בנוסף – העלות השולית (העלות של היחידה האחרונה) גם כן עולה. הנחה זו למעשה אומרת שככול שהיצרן ייצר יותר כך העלות ליחידה הבאה תהיה יקרה יותר מקודמתה.
הנחה מקבילה היא שהתפוקה השולית הולכת ופוחתת – כלומר שככול שאנחנו מעסיקים יותר גורמי ייצור, התפוקה של גורם הייצור האחרון נמוכה יותר מקודמו.

מודל שיווי משקל תחרותי

במודל זה היצרן התחרותי פוגש קבוצת צרכנים, בסביבה שבה המחיר נקבע עבור שתי הקבוצות לפי "כוחות השוק" – כך שהשוק שואף לשיווי משקל תחרותי בנקודה שבה מה שהיצרן מייצר זה מה שהצרכן בוחר לקנות.
במודל זה אנו מקבלים בין השורות את התזה שאין להתערב בשוק התחרותי – מכיוון ששיווי המשקל התחרותי הוא ממקסם רווחה במשק.
הנחה זו נכונה בתנאי שאין השפעות חיצוניות ושאין פערי מידע.

מודלים נוספים העוסקים בתורת הצרכן ותורת היצרן נלמדים בקורסי המשך בכלכלה – בקורסים אלו ניתקל בבעיות מורכבות יותר גם ברמת העומק וגם נוסיף לזה רובד מתמטי שמעשיר את המודל.