שלושה סוגים של טעויות

בכל קורס השלב האחרון בתהליך ההכנה לבחינה הוא לנסות לפתור שאלות ממבחני עבר.
למעשה בכל תהליך הלמידה אנחנו לומדים וחותרים להשגת יכולות להצליח לפתור שאלות, בין אם מהחוברת תרגילים או ממבחנים.
העניין הוא שהרבה פעמים אנחנו לא מצליחים לפתור את השאלה בצורה נכונה – שזה טבעי!
הבעיה היא שהרבה סטודנטים לא מתייחסים נכון לטעויות, לא לומדים מהם מספיק ולא ממנפים את הטעויות להצלחה בהמשך התהליך.

יש כמה דרכים לא נכונות להתייחס לטעויות:
הסטודנט ההיסטרי – “איך אני כל הזמן טועה” – “איך פספתי דבר כל כך פשוט?” – “אני בחיים לא אצליח בבחינה” – “כמה עולה קורס חוזר?” – “אם אני ארצה להחליף תואר יהיו לי פטורים?” – “אולי לימודים אקדמיים הם לא בשבילי?”
אם יצא לכם לעבור סמסטר או שניים בתואר ריאלי, סביר להניח שאתם או הקרובים אליכם התנהגו כמו הסטודנט ההיסטרי שהצגתי ואמרתם כמה מהמשפטים שכתבתי מעלה.
הדרך לצאת מההיסטריה היא להבין שאם טעינו בשאלה זה לא סוף העולם, זה חלק טבעי מתהליך הלמידה וממש עוד מעט אנחנו נאמץ צורת חשיבה אחרת לגמרי בנוגע לטעויות.
הסטודנט הבכיין – “לא לימדו אותי דברים כאלה” – “מנסים להכשיל אותנו” – “מנסים להעלות את כמות הנכשלים כדי להשיג עוד כסף מקורסים חוזרים” – “המרצה מרושע” – “המתרגל מרושע”
בניגוד לסטודנט ההיסטרי, הסטודנט הבכיין מפיל את כל האשמה על הסגל של הקורס. מאשים אותם בכך שהם לא לימדו אותו מספיק. הסטודנט בטוח שהוא בסדר גמור, אבל הוא טעה כי המשחק לא הוגן כלפיו.
כל האמירות של הסטודנט הבכיין לא נכונות או לא רלוונטיות:
זה שלא לימדו אקטיבית איך לפתור שאלה מסוימת, לא אומר שהיא לא הוגנת.
אף מרצה לא חותר לכך שהסטודנטים שלו יכשלו. תכניסו את זה טוב טוב לראש שלכם.
אין לאף מרצה אחוזים מההכנסות של המוסד האקדמי מקורסים חוזרים, אין שום היגיון בלנסות להכשיל סטודנטים למען הכישלון שלהם.
המרצים והמתרגלים לא מרושעים. צאו מהסרט.
האחריות היא לגמרי עליכם, ללמוד עם מה שיש ולהצליח.

מה הדרך הנכונה לעבד טעויות?
תחילה יש להבין שלטעות זה בסדר – לטעות זה מעולה!
אם לא נעשה טעויות לא נוכל להשתפר.
זה נכון לכל תחום בחיים.
חייבים לטעות, כדי להצליח.
טעות מעידה על ניסיון – ולנסות זה כבר פעולה נכונה וטובה.
טעות מעידה על חסרים ביכולות – שזה מעולה, עכשיו נצטרך לחתור להשלים אותם.

שנית, צריך לבצע תהליך סקירה מלאה לטעויות שלנו – וזה מתחיל בזיהוי אחת מבין שלושת הטעויות האפשרויות:
(1) עיבוד חלקי של נתוני השאלה
היו נתונים בשאלה שעיבדנו אותם אבל לא עד הסוף. השאלה המנחה כאן לקראת המשך הדרך היא: “מה פספסתי?” ו-“מה אני צריך לעשות כדי לדאוג שאני לא אפספס את זה שוב?”
(2) טעות בעיבוד של נתוני השאלה
היו נתונים בשאלה שעיבדנו אותם אבל לא בצורה נכונה. כלומר עשינו פעולות בהמשך לנתונים, אבל לא עשינו את העיבוד בסדר הנכון או בצורה הנכונה.
השאלה המנחה כאן לקראת המשך הדרך היא: “מה עשיתי לא נכון?” – ו-“מה אני צריך לעשות כדי לדאוג שבפעם הבאה אני אעשה דברים נכון?”
(3) חוסר יכולת לעבד את נתוני השאלה
באופן מפתיע, זאת הטעות הכי טובה!
זה אומר שלא היה לנו בכלל סיכוי לפתור את השאלה, ומצאנו איזור מסוים בחומר שאנחנו צריכים לבנות מאפס.
אם אנחנו לא מצליחים לעבד את הנתונים זה מזמין את השאלה: “מה חסר בארגז הכלים שלי?” ו-“איך אני יכול להשלים את החלק הזה בארגז הכלים?”

ברגע שאנחנו מאמצים תהליך למידה בריא ונכון שמצד אחד נהנה מהניצחון של לפתור שאלה בצורה נכונה ומצד שני נהנה ללמוד מטעויות, התהליך הופך לנוח יותר שמתבסס על הרעיון של לקיחת אחריות וסקרנות כלפי החומר וההצלחה בבחינה.